הספדים ומילות פרידה
מספרים על עדן
מאז שעדן איננה, נותרו המילים.
חברים, בני משפחה, קולגות ומכרים שיתפו את הסיפורים, הזיכרונות, הרגעים הקטנים שהפכו לתמונה שלמה – תמונה של מי שהייתה: עוצמתית, מצחיקה, חכמה, יצירתית, נועזת, רגישה.
הדברים שנכתבו עליה נאספו כאן, בעמוד אחד, כדי לשמר את הקול שלה דרכם – דרך עיניים אוהבות, דרך לבבות שנגעו בה ונשארו איתה גם עכשיו.
עדן שלי, נסיכה שלי, חיים שלי, צ’וצ’ו של אבא, עדנול של סבתא, והאחות הכי טובה של רועיקי. את הדבר הכי יקר לי בעולם, אני כותבת ולא מאמינה, לא יכול לקרות דבר כזה.
איך לקחו לי אותך? איך לקחו טוהר כזה? לב כזה? איך אני אמורה לקבור אותך? זה לא קורה! את לא מבינה כמה אני מתגעגעת אלייך! גם כשנסעת להודו צלצלת בכל רגע. לא עבר יום ללא בוקר טוב ולילה טוב.
נתת לי את הזכות לדעת מהי אהבת אמת, מהי אהבה של אימא.
את הכי שווה בעולם! חווינו יחד חוויות מטורפות, בכל מקום בעולם. אני זכיתי בך, ילדה יפה שלי, עם הכי הרבה רגש, את באמת היית האהבה הכי אמיתית שלי.
שם למעלה תהיי בשבילי, כמו שתמיד אמרת, תני לי כוח, כי כרגע אין לי!...
אני שלך לעולמים!
תשמרי עלינו, על אבא, רועי, סבתא, מיכל, ניר, ליאור, אוראל והילדים.
אנחנו לא מאמינים. הלב שלנו שבור.
את הילדה של אבא, כבר ארבעה ימים אבא רוצה לחבק אותך, להסניף אותך, הוא לא מפסיק לבכות.
הכאב הזה כל כך קשה מלהכיל.
הבאתי לך טבעת בשבוע שעבר. ביומולדת לחצתי עליה, על הטבעת, חיזקתי אותה כל כך חזק עד שנשברה, והזמנתי חדשה שקיבלת יום לפני המסיבה הנוראית הזאת, מסיבת הטבח. מילאתי את הטבעת בהמון חום ואהבה שתדעי שתמיד אני אוהב אותך, ואין עלייך ושתמיד אני אהיה שם בשבילך.
נכשלתי במשימה. הזבלים האלה שלקחו לי אותך – שיישרפו בגיהינום! מבקשת ממך... תשמרי עלינו מלמעלה.
פליזזזז...
מתגעגעים ואוהבים אותך לעד
אימא, אבא ורועי
איך לקחו לי אותך? איך לקחו טוהר כזה? לב כזה? איך אני אמורה לקבור אותך? זה לא קורה! את לא מבינה כמה אני מתגעגעת אלייך! גם כשנסעת להודו צלצלת בכל רגע. לא עבר יום ללא בוקר טוב ולילה טוב.
נתת לי את הזכות לדעת מהי אהבת אמת, מהי אהבה של אימא.
את הכי שווה בעולם! חווינו יחד חוויות מטורפות, בכל מקום בעולם. אני זכיתי בך, ילדה יפה שלי, עם הכי הרבה רגש, את באמת היית האהבה הכי אמיתית שלי.
שם למעלה תהיי בשבילי, כמו שתמיד אמרת, תני לי כוח, כי כרגע אין לי!...
אני שלך לעולמים!
תשמרי עלינו, על אבא, רועי, סבתא, מיכל, ניר, ליאור, אוראל והילדים.
אנחנו לא מאמינים. הלב שלנו שבור.
את הילדה של אבא, כבר ארבעה ימים אבא רוצה לחבק אותך, להסניף אותך, הוא לא מפסיק לבכות.
הכאב הזה כל כך קשה מלהכיל.
הבאתי לך טבעת בשבוע שעבר. ביומולדת לחצתי עליה, על הטבעת, חיזקתי אותה כל כך חזק עד שנשברה, והזמנתי חדשה שקיבלת יום לפני המסיבה הנוראית הזאת, מסיבת הטבח. מילאתי את הטבעת בהמון חום ואהבה שתדעי שתמיד אני אוהב אותך, ואין עלייך ושתמיד אני אהיה שם בשבילך.
נכשלתי במשימה. הזבלים האלה שלקחו לי אותך – שיישרפו בגיהינום! מבקשת ממך... תשמרי עלינו מלמעלה.
פליזזזז...
מתגעגעים ואוהבים אותך לעד
אימא, אבא ורועי
מירב, אמא של עדן
בהלוויה
עדנול נכדה יפה מוכשרת ואהובה שלי, האור של המשפחה.
איך מתחילים? אני כל הזמן חושבת ורוצה להאמין שאני באמת שואלת: זה אמיתי, סבתא קוברת נכדה? זה קורה?
המלאכית היפה שלי.
עם החיוך והלב הרחב כבר לא תצחיק תעצבן תפתיע תחבק. את היית החברה הכי טובה שלי, שיתפת אותי בדברים אישיים שאפילו ההורים שלך לא ידעו, התייעצת איתי, הקשבת לי ותמיד נתת לי הרגשה כאילו אני בת גילך, אהבת שאני יושבת ומתלוצצת עם החברים שלך, והיה חשוב לך לדעת מה אני חושבת על בני הזוג שלך.
תמיד דאגתי והיה חשוב לי שהמשפחה שלי תהיה מאוחדת ומלוכדת.
אני שואלת ותוהה איך קמים ליום למחרת ואת לא פה.
איך ייראו ארוחות שישי בלעדייך? איך נחגוג חגים וימי הולדת? חור שחור גדול נפער, עדן.
אני יודעת שבתור סבתא אני לא הכי אובייקטיבית, אבל כל מי שבא להיפרד ממך ומכיר אותך יכול להעיד שאת ילדה שונה, יחידה ומיוחדת.
מעבר לזה שאת ילדה יפה את ילדה מוכשרת, אהובה על כולם, אוהבת את החיים.
במשך 23 שנות חייך הספקת לטייל המון בעולם – טיולים לפני צבא, אחרי צבא. אהבת את הים, אהבת לצלם, לצייר, בילית המון, היו לך חיי חברה מלאים תוססים ומאושרים. אהבת את המשפחה. הבית שלך תמיד היו פתוח לחברים ונהגת להזמין את החבר’ה אלייך וכמה שיותר יותר טוב.
עדן – אין לי ספק שאת רוצה שנמשיך לחיות את החיים – לא לשקוע. לחגוג ולשמוח.
מבטיחה לך שאדאג בכל כוחותיי לשמור על אימא, אבא ורועי, ולא אתן לרוצחים שפלים בני עוולה לפרק את המשפחה שלי.
עדן, את תישארי איתנו פה לנצח.
עדנול שלי, נוחי על משכבך בשלום,
אני כבר מתגעגעת.
איך מתחילים? אני כל הזמן חושבת ורוצה להאמין שאני באמת שואלת: זה אמיתי, סבתא קוברת נכדה? זה קורה?
המלאכית היפה שלי.
עם החיוך והלב הרחב כבר לא תצחיק תעצבן תפתיע תחבק. את היית החברה הכי טובה שלי, שיתפת אותי בדברים אישיים שאפילו ההורים שלך לא ידעו, התייעצת איתי, הקשבת לי ותמיד נתת לי הרגשה כאילו אני בת גילך, אהבת שאני יושבת ומתלוצצת עם החברים שלך, והיה חשוב לך לדעת מה אני חושבת על בני הזוג שלך.
תמיד דאגתי והיה חשוב לי שהמשפחה שלי תהיה מאוחדת ומלוכדת.
אני שואלת ותוהה איך קמים ליום למחרת ואת לא פה.
איך ייראו ארוחות שישי בלעדייך? איך נחגוג חגים וימי הולדת? חור שחור גדול נפער, עדן.
אני יודעת שבתור סבתא אני לא הכי אובייקטיבית, אבל כל מי שבא להיפרד ממך ומכיר אותך יכול להעיד שאת ילדה שונה, יחידה ומיוחדת.
מעבר לזה שאת ילדה יפה את ילדה מוכשרת, אהובה על כולם, אוהבת את החיים.
במשך 23 שנות חייך הספקת לטייל המון בעולם – טיולים לפני צבא, אחרי צבא. אהבת את הים, אהבת לצלם, לצייר, בילית המון, היו לך חיי חברה מלאים תוססים ומאושרים. אהבת את המשפחה. הבית שלך תמיד היו פתוח לחברים ונהגת להזמין את החבר’ה אלייך וכמה שיותר יותר טוב.
עדן – אין לי ספק שאת רוצה שנמשיך לחיות את החיים – לא לשקוע. לחגוג ולשמוח.
מבטיחה לך שאדאג בכל כוחותיי לשמור על אימא, אבא ורועי, ולא אתן לרוצחים שפלים בני עוולה לפרק את המשפחה שלי.
עדן, את תישארי איתנו פה לנצח.
עדנול שלי, נוחי על משכבך בשלום,
אני כבר מתגעגעת.
ורדה, סבתא של עדן
בהלוויה
אני נכנסת לוואטסאפ ורואה שנראית לאחרונה בשבת ב 8:02- . שעה ארורה שתלווה אותי כנראה עד סוף ימי חיי ואז אני מדפדפת אחורה בהתכתבויות וקוראת את הברכה שכתבת לי ליומולדת:
“אימא שנייה שליייייייייי חיים שלי מיכלייי אני אוהבת אותךךךך ברמות! מאחלת לך שתמיד תישארי אתת שזאת אני פשוט עוד כמה שנים חחחח”.
כן, זאת את, עדן שלי... עדן שתמיד אומרים לנו שאת דומה לי... ועל מאיה שדומה למירב.
אבל עדן את לא רק שלי. את של כולנו...
פשוט כל אחד מרגיש שאת שלו.
כי כזאת, את. עדן של כולנו.
עדן שרוצה להיות בכל מקום.
לטוס לחו”ל כמה שרק אפשר...
היחידה שזורמת אפילו על טיול בוקר עם ניר באילת, שזה אומר לקום ב 6- בבוקר כשאנחנו בחופשה... לא לפספס שום דבר. אז גם לא את המסיבה הארורה הזאת!!!
עדן, את באמת מיוחדת,
מגנט כזה שכולם נמשכים אליו חזק חזק, מוכשרת ואומנית מלידה! יש לך סטייל שלא רואה אף אחד ואף אחת ממטר, מהממת ביופייך! רוב הזמן אני עדיין לא מעכלת, למה אני צריכה להספיד אותך???
אני ממש כועסת. על כל העולם.
זה לא הסדר הנכון!!!
התבלבלנו!!!
זה לא הגיוני!!! עדן, אני מרוסקת, מעולם לא הרגשתי כאב כמו שאני מרגישה בחמשת הימים האחרונים, כואב לי כל מקום בגוף.
בימים האחרונים הקמנו חמ”ל.
תודה לך, ליאם, על זה. מאוד.
אין טלפון שלא התקשרנו, טופס שלא מילאנו, רק לדעת מה היה שם איתך בשעה הארורה הזאת. 8:02 .
הייתה לי תקווה... באמת שהייתה.
התקווה מתה.
ארוחות שישי בלעדייך,
ארוחות חג בלעדייך,
ימי הולדת בלעדייך,
אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל בדבר אחד אני בטוחה ממש וזה שאותך, עדן שלי, אני לנצח אוהב...
הבת השנייה שלי. לנצח.
“אימא שנייה שליייייייייי חיים שלי מיכלייי אני אוהבת אותךךךך ברמות! מאחלת לך שתמיד תישארי אתת שזאת אני פשוט עוד כמה שנים חחחח”.
כן, זאת את, עדן שלי... עדן שתמיד אומרים לנו שאת דומה לי... ועל מאיה שדומה למירב.
אבל עדן את לא רק שלי. את של כולנו...
פשוט כל אחד מרגיש שאת שלו.
כי כזאת, את. עדן של כולנו.
עדן שרוצה להיות בכל מקום.
לטוס לחו”ל כמה שרק אפשר...
היחידה שזורמת אפילו על טיול בוקר עם ניר באילת, שזה אומר לקום ב 6- בבוקר כשאנחנו בחופשה... לא לפספס שום דבר. אז גם לא את המסיבה הארורה הזאת!!!
עדן, את באמת מיוחדת,
מגנט כזה שכולם נמשכים אליו חזק חזק, מוכשרת ואומנית מלידה! יש לך סטייל שלא רואה אף אחד ואף אחת ממטר, מהממת ביופייך! רוב הזמן אני עדיין לא מעכלת, למה אני צריכה להספיד אותך???
אני ממש כועסת. על כל העולם.
זה לא הסדר הנכון!!!
התבלבלנו!!!
זה לא הגיוני!!! עדן, אני מרוסקת, מעולם לא הרגשתי כאב כמו שאני מרגישה בחמשת הימים האחרונים, כואב לי כל מקום בגוף.
בימים האחרונים הקמנו חמ”ל.
תודה לך, ליאם, על זה. מאוד.
אין טלפון שלא התקשרנו, טופס שלא מילאנו, רק לדעת מה היה שם איתך בשעה הארורה הזאת. 8:02 .
הייתה לי תקווה... באמת שהייתה.
התקווה מתה.
ארוחות שישי בלעדייך,
ארוחות חג בלעדייך,
ימי הולדת בלעדייך,
אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל בדבר אחד אני בטוחה ממש וזה שאותך, עדן שלי, אני לנצח אוהב...
הבת השנייה שלי. לנצח.
מיכל, דודה של עדן
בהלוויה
עדן שלי, אחותי הגדולה.
איך בכלל מספידים את החיים של הילדה הכי מלאת חיים שהכרתי, אני מסרבת להאמין, הלב שלי מפורק! איזה כיף לי שהייתה לי אחות כמוך, את אחותי. דאגת להזכיר לי את זה בכל ברכת יום הולדת ששלחת לי בדיוק ב 12 בלילה, אף פעם לא פספסת אפילו לא בדקה.
תמיד הבאת איתך מין אור כזה, הילה, של כיף וחיוכים וצחוקים, כישרון שעוד לא היה כאן.
הציורים שלך, האומנות שלך, הם חקוקים בכולנו. תמיד התגאיתי להגיד שעדן היא בת דודה שלי, בבית ספר, חברים, וברור שכולם לא האמינו – כי את ההפך הגמור ממני.
אני אזכור כל חוויה שחווינו ביחד, והיו הרבה, הכול עברנו ביחד, את תמכת בי, והיית אשת הסודות שלי לכל השטויות שלנו.
בשנה האחרונה לא התראינו הרבה, כי דאגת להיות הרבה בחו”ל וגם משם שיחות פייסטיים כל יום. לפני חודשיים, ביום הולדת של מירב, יצא לנו לשבת ולדבר כמו שלא דיברנו המון זמן.
ואוף – כמה צחקנו שם ביחד! שיתפת אותי במלא חוויות מהטיול הגדול שלך, ונתת לי טיפים לטיול שלי.
אני מבטיחה לך שאני אחשוב עלייך בכל רגע שם, בכל מקום שאלך אליו – את תהיי במחשבות ובלב שלי.
אני לא מאמינה בכלל שאני כותבת את זה.
אי אפשר להסביר מה הלב מרגיש, וכמה זה כואב.
המשפחה לא תהיה אותו הדבר בלעדייך.
א נ י אוהבת אותך אחותי , וא והב אותך ל נ צ ח .
ת נ ו ח י ע ל מ ש כ ב ך ב ש ל ו ם מלאך שלי
איך בכלל מספידים את החיים של הילדה הכי מלאת חיים שהכרתי, אני מסרבת להאמין, הלב שלי מפורק! איזה כיף לי שהייתה לי אחות כמוך, את אחותי. דאגת להזכיר לי את זה בכל ברכת יום הולדת ששלחת לי בדיוק ב 12 בלילה, אף פעם לא פספסת אפילו לא בדקה.
תמיד הבאת איתך מין אור כזה, הילה, של כיף וחיוכים וצחוקים, כישרון שעוד לא היה כאן.
הציורים שלך, האומנות שלך, הם חקוקים בכולנו. תמיד התגאיתי להגיד שעדן היא בת דודה שלי, בבית ספר, חברים, וברור שכולם לא האמינו – כי את ההפך הגמור ממני.
אני אזכור כל חוויה שחווינו ביחד, והיו הרבה, הכול עברנו ביחד, את תמכת בי, והיית אשת הסודות שלי לכל השטויות שלנו.
בשנה האחרונה לא התראינו הרבה, כי דאגת להיות הרבה בחו”ל וגם משם שיחות פייסטיים כל יום. לפני חודשיים, ביום הולדת של מירב, יצא לנו לשבת ולדבר כמו שלא דיברנו המון זמן.
ואוף – כמה צחקנו שם ביחד! שיתפת אותי במלא חוויות מהטיול הגדול שלך, ונתת לי טיפים לטיול שלי.
אני מבטיחה לך שאני אחשוב עלייך בכל רגע שם, בכל מקום שאלך אליו – את תהיי במחשבות ובלב שלי.
אני לא מאמינה בכלל שאני כותבת את זה.
אי אפשר להסביר מה הלב מרגיש, וכמה זה כואב.
המשפחה לא תהיה אותו הדבר בלעדייך.
א נ י אוהבת אותך אחותי , וא והב אותך ל נ צ ח .
ת נ ו ח י ע ל מ ש כ ב ך ב ש ל ו ם מלאך שלי
מאיה, בת הדודה של עדן
בהלוויה
הילדה הכי יפה בגן,
עדנה שלי, חברה שלי, אשת הסוד שלי – כבר חמישה ימים אני מנסה להתנהג כאילו הכול כרגיל, שאני מתהלך בהכחשה מוחלטת שמשהו קרה, מחפש רמזים, מנסה למצוא פיסת מידע. עדן – בסיוטים שלי לא חשבתי שתגיע אליי בשורה כזאת.
אני לא מאמין שבמקום לכתוב לך חמשיר ללילה טוב אני כותב לך הספד. זה כואב לי בנשמה, עדנה שלי! ביום שישי בצהריים היינו ביחד שנינו ושיתפתי אותך בנושא הכי אישי שלי ולרגע לא חשבתי פעמיים אם לשתף אותך או לא, כי היית הנפש התאומה שלי.
זאת שהכירה אותי הכי טוב והרגישה אותי, זאת שאף פעם לא שפטה, שתמיד הכילה ונתנה לי להרגיש הכי שלם שלי. הקשר שלנו היה ותמיד יישאר הקשר הכי מיוחד!
היינו הכי קרובים שיש, וכל כך אהבנו אחד את השנייה.
לכל מקום שנכנסנו אליו ביחד – הבאנו רק שמחה, והעלינו לכולם חיוך על הפנים.
עדנה – עכשיו הקעקועים המשותפים שלנו מקבלים משמעות אחרת. אני לא יכול לשכוח כמה התעקשת על הקעקוע המכוער הזה שעשינו בתאילנד. אני לא רציתי לעשות, אבל לא יכולתי להגיד לך לא, כאילו שידעת שזה מה שיעשה לי הכי טוב עכשיו.
עדן שלי, היית קרן אור ענקית בעולם הזה, תמיד שוטטת בלב של כל כך הרבה אנשים וכל הזמן הקיפו אותך מיליון חברים שמכורים אלייך. היית אחת ויחידה, כזו שאי אפשר לפספס או לשכוח. מוכשרת ברמות, עם יופי מהפנט וחיוך שהמיס כל אחד.
עברנו ביחד כל כך הרבה חוויות: חיים שלמים מלאים בצחוק, בשמחה ובעיקר באינספור זיכרונות, שלנצח יישארו בליבי. אני לעולם לא אשכח את הטיול המטורף שעשינו ביחד. אני מודה לאלוהים שנתן לי את הזכות לחוות את זה איתך ביחד. אני הייתי אחראי על לוגיסטיקה, את על למצוא את החברים, ועשית את זה כל כך טוב, עדנה! הבאת לנו מיליון חברים שיישארו איתי עכשיו למלא ביחד את החלל החסר שנשאר לנו בלב. תשמרי עלינו, ותכוויני אותי. מתחנן אלייך, עדן!
אני רוצה להגיד לך תודה מעומק הנשמה שלי על מי שהיית בשבילי בכל רגע בחיים. אני מבטיח לך שאני נשאר חזק בשביל עוזי, מירב ורועי ושאני בחיים לא אשכח אותך.
אני אוהב אותך עדנה, תהי נשמתך צרורה בצרור החיים מלאך שלי
עדנה שלי, חברה שלי, אשת הסוד שלי – כבר חמישה ימים אני מנסה להתנהג כאילו הכול כרגיל, שאני מתהלך בהכחשה מוחלטת שמשהו קרה, מחפש רמזים, מנסה למצוא פיסת מידע. עדן – בסיוטים שלי לא חשבתי שתגיע אליי בשורה כזאת.
אני לא מאמין שבמקום לכתוב לך חמשיר ללילה טוב אני כותב לך הספד. זה כואב לי בנשמה, עדנה שלי! ביום שישי בצהריים היינו ביחד שנינו ושיתפתי אותך בנושא הכי אישי שלי ולרגע לא חשבתי פעמיים אם לשתף אותך או לא, כי היית הנפש התאומה שלי.
זאת שהכירה אותי הכי טוב והרגישה אותי, זאת שאף פעם לא שפטה, שתמיד הכילה ונתנה לי להרגיש הכי שלם שלי. הקשר שלנו היה ותמיד יישאר הקשר הכי מיוחד!
היינו הכי קרובים שיש, וכל כך אהבנו אחד את השנייה.
לכל מקום שנכנסנו אליו ביחד – הבאנו רק שמחה, והעלינו לכולם חיוך על הפנים.
עדנה – עכשיו הקעקועים המשותפים שלנו מקבלים משמעות אחרת. אני לא יכול לשכוח כמה התעקשת על הקעקוע המכוער הזה שעשינו בתאילנד. אני לא רציתי לעשות, אבל לא יכולתי להגיד לך לא, כאילו שידעת שזה מה שיעשה לי הכי טוב עכשיו.
עדן שלי, היית קרן אור ענקית בעולם הזה, תמיד שוטטת בלב של כל כך הרבה אנשים וכל הזמן הקיפו אותך מיליון חברים שמכורים אלייך. היית אחת ויחידה, כזו שאי אפשר לפספס או לשכוח. מוכשרת ברמות, עם יופי מהפנט וחיוך שהמיס כל אחד.
עברנו ביחד כל כך הרבה חוויות: חיים שלמים מלאים בצחוק, בשמחה ובעיקר באינספור זיכרונות, שלנצח יישארו בליבי. אני לעולם לא אשכח את הטיול המטורף שעשינו ביחד. אני מודה לאלוהים שנתן לי את הזכות לחוות את זה איתך ביחד. אני הייתי אחראי על לוגיסטיקה, את על למצוא את החברים, ועשית את זה כל כך טוב, עדנה! הבאת לנו מיליון חברים שיישארו איתי עכשיו למלא ביחד את החלל החסר שנשאר לנו בלב. תשמרי עלינו, ותכוויני אותי. מתחנן אלייך, עדן!
אני רוצה להגיד לך תודה מעומק הנשמה שלי על מי שהיית בשבילי בכל רגע בחיים. אני מבטיח לך שאני נשאר חזק בשביל עוזי, מירב ורועי ושאני בחיים לא אשכח אותך.
אני אוהב אותך עדנה, תהי נשמתך צרורה בצרור החיים מלאך שלי
ליאם, חבר של עדן
בהלוויה
עדן...
בשלושים הימים האחרונים, אני מתעוררת בכל בוקר, ואני מתקשה להכיל... הדמעות יורדות מעצמן.
ואני שואלת: אולי זה היה רק חלום? לא חלום... סיוט מהסוג הכי גרוע שיש!!!
לא יכול להיות... זה לא הגיוני!
הרי אני יכולה לדמיין בכל רגע איך את נכנסת אליי הביתה, התמונה מול העיניים שלי!
אני יודעת בדיוק מה תגידי, מה תשאלי, אני שומעת את הצחוק שלך, ויודעת בדיוק איך תבואי ותחבקי אות במטבח.
בשלושים הימים האחרונים למדתי עוד ועוד דברים עלייך, אף אחד מהם לא הפתיע אותי, זה רק דייק לי יותר ויותר את מה שכבר ידעתי, את מה שכולם יודעים.
את בלתי נשכחת! את סטאר! אייקון!
נגעת בכל כך הרבה אנשים, בדרך המיוחדת שלך, והשארת חותם בכל אחד ואחת.
זה כל כך לא הוגן, כל כך לא נתפס שכאן זה נגמר. מוקדם לי מדי... מוקדם לכל העולם!!!
עדן... אני מבטיחה לך, או בשפה שלך – נודרת!!! אני נודרת שאני אשמור על אימא ועל אבא ועל רועי, שנכאב ביחד, שנתגעגע ביחד, אני לא אעזוב אותם לעולם!
ועלייך עדן – אני נודרת שאני אדבר בכל הזדמנות, שכל העולם ידע מי את ומה עוד יכולת לתת ואיזה הפסד את לעולם כולו.
אני אוהבת אותך...
ואוףףףף אני כל כך כואבת ומתגעגעת..
בשלושים הימים האחרונים, אני מתעוררת בכל בוקר, ואני מתקשה להכיל... הדמעות יורדות מעצמן.
ואני שואלת: אולי זה היה רק חלום? לא חלום... סיוט מהסוג הכי גרוע שיש!!!
לא יכול להיות... זה לא הגיוני!
הרי אני יכולה לדמיין בכל רגע איך את נכנסת אליי הביתה, התמונה מול העיניים שלי!
אני יודעת בדיוק מה תגידי, מה תשאלי, אני שומעת את הצחוק שלך, ויודעת בדיוק איך תבואי ותחבקי אות במטבח.
בשלושים הימים האחרונים למדתי עוד ועוד דברים עלייך, אף אחד מהם לא הפתיע אותי, זה רק דייק לי יותר ויותר את מה שכבר ידעתי, את מה שכולם יודעים.
את בלתי נשכחת! את סטאר! אייקון!
נגעת בכל כך הרבה אנשים, בדרך המיוחדת שלך, והשארת חותם בכל אחד ואחת.
זה כל כך לא הוגן, כל כך לא נתפס שכאן זה נגמר. מוקדם לי מדי... מוקדם לכל העולם!!!
עדן... אני מבטיחה לך, או בשפה שלך – נודרת!!! אני נודרת שאני אשמור על אימא ועל אבא ועל רועי, שנכאב ביחד, שנתגעגע ביחד, אני לא אעזוב אותם לעולם!
ועלייך עדן – אני נודרת שאני אדבר בכל הזדמנות, שכל העולם ידע מי את ומה עוד יכולת לתת ואיזה הפסד את לעולם כולו.
אני אוהבת אותך...
ואוףףףף אני כל כך כואבת ומתגעגעת..
מיכל, דודה של עדן
בגילוי מצבה
הילדה הכי יפה בגן,
עדנה שלי, חברה שלי, אשת הסוד שלי – כבר חמישה ימים אני מנסה להתנהג כאילו הכול כרגיל, שאני מתהלך בהכחשה מוחלטת שמשהו קרה, מחפש רמזים, מנסה למצוא פיסת מידע. עדן – בסיוטים שלי לא חשבתי שתגיע אליי בשורה כזאת.
אני לא מאמין שבמקום לכתוב לך חמשיר ללילה טוב אני כותב לך הספד. זה כואב לי בנשמה, עדנה שלי! ביום שישי בצהריים היינו ביחד שנינו ושיתפתי אותך בנושא הכי אישי שלי ולרגע לא חשבתי פעמיים אם לשתף אותך או לא, כי היית הנפש התאומה שלי.
זאת שהכירה אותי הכי טוב והרגישה אותי, זאת שאף פעם לא שפטה, שתמיד הכילה ונתנה לי להרגיש הכי שלם שלי. הקשר שלנו היה ותמיד יישאר הקשר הכי מיוחד!
היינו הכי קרובים שיש, וכל כך אהבנו אחד את השנייה.
לכל מקום שנכנסנו אליו ביחד – הבאנו רק שמחה, והעלינו לכולם חיוך על הפנים.
עדנה – עכשיו הקעקועים המשותפים שלנו מקבלים משמעות אחרת. אני לא יכול לשכוח כמה התעקשת על הקעקוע המכוער הזה שעשינו בתאילנד. אני לא רציתי לעשות, אבל לא יכולתי להגיד לך לא, כאילו שידעת שזה מה שיעשה לי הכי טוב עכשיו.
עדן שלי, היית קרן אור ענקית בעולם הזה, תמיד שוטטת בלב של כל כך הרבה אנשים וכל הזמן הקיפו אותך מיליון חברים שמכורים אלייך. היית אחת ויחידה, כזו שאי אפשר לפספס או לשכוח. מוכשרת ברמות, עם יופי מהפנט וחיוך שהמיס כל אחד.
עברנו ביחד כל כך הרבה חוויות: חיים שלמים מלאים בצחוק, בשמחה ובעיקר באינספור זיכרונות, שלנצח יישארו בליבי. אני לעולם לא אשכח את הטיול המטורף שעשינו ביחד. אני מודה לאלוהים שנתן לי את הזכות לחוות את זה איתך ביחד. אני הייתי אחראי על לוגיסטיקה, את על למצוא את החברים, ועשית את זה כל כך טוב, עדנה! הבאת לנו מיליון חברים שיישארו איתי עכשיו למלא ביחד את החלל החסר שנשאר לנו בלב. תשמרי עלינו, ותכוויני אותי. מתחנן אלייך, עדן!
אני רוצה להגיד לך תודה מעומק הנשמה שלי על מי שהיית בשבילי בכל רגע בחיים. אני מבטיח לך שאני נשאר חזק בשביל עוזי, מירב ורועי ושאני בחיים לא אשכח אותך.
אני אוהב אותך עדנה, תהי נשמתך צרורה בצרור החיים מלאך שלי
עדנה שלי, חברה שלי, אשת הסוד שלי – כבר חמישה ימים אני מנסה להתנהג כאילו הכול כרגיל, שאני מתהלך בהכחשה מוחלטת שמשהו קרה, מחפש רמזים, מנסה למצוא פיסת מידע. עדן – בסיוטים שלי לא חשבתי שתגיע אליי בשורה כזאת.
אני לא מאמין שבמקום לכתוב לך חמשיר ללילה טוב אני כותב לך הספד. זה כואב לי בנשמה, עדנה שלי! ביום שישי בצהריים היינו ביחד שנינו ושיתפתי אותך בנושא הכי אישי שלי ולרגע לא חשבתי פעמיים אם לשתף אותך או לא, כי היית הנפש התאומה שלי.
זאת שהכירה אותי הכי טוב והרגישה אותי, זאת שאף פעם לא שפטה, שתמיד הכילה ונתנה לי להרגיש הכי שלם שלי. הקשר שלנו היה ותמיד יישאר הקשר הכי מיוחד!
היינו הכי קרובים שיש, וכל כך אהבנו אחד את השנייה.
לכל מקום שנכנסנו אליו ביחד – הבאנו רק שמחה, והעלינו לכולם חיוך על הפנים.
עדנה – עכשיו הקעקועים המשותפים שלנו מקבלים משמעות אחרת. אני לא יכול לשכוח כמה התעקשת על הקעקוע המכוער הזה שעשינו בתאילנד. אני לא רציתי לעשות, אבל לא יכולתי להגיד לך לא, כאילו שידעת שזה מה שיעשה לי הכי טוב עכשיו.
עדן שלי, היית קרן אור ענקית בעולם הזה, תמיד שוטטת בלב של כל כך הרבה אנשים וכל הזמן הקיפו אותך מיליון חברים שמכורים אלייך. היית אחת ויחידה, כזו שאי אפשר לפספס או לשכוח. מוכשרת ברמות, עם יופי מהפנט וחיוך שהמיס כל אחד.
עברנו ביחד כל כך הרבה חוויות: חיים שלמים מלאים בצחוק, בשמחה ובעיקר באינספור זיכרונות, שלנצח יישארו בליבי. אני לעולם לא אשכח את הטיול המטורף שעשינו ביחד. אני מודה לאלוהים שנתן לי את הזכות לחוות את זה איתך ביחד. אני הייתי אחראי על לוגיסטיקה, את על למצוא את החברים, ועשית את זה כל כך טוב, עדנה! הבאת לנו מיליון חברים שיישארו איתי עכשיו למלא ביחד את החלל החסר שנשאר לנו בלב. תשמרי עלינו, ותכוויני אותי. מתחנן אלייך, עדן!
אני רוצה להגיד לך תודה מעומק הנשמה שלי על מי שהיית בשבילי בכל רגע בחיים. אני מבטיח לך שאני נשאר חזק בשביל עוזי, מירב ורועי ושאני בחיים לא אשכח אותך.
אני אוהב אותך עדנה, תהי נשמתך צרורה בצרור החיים מלאך שלי
שגיב, חבר של עדן
בהלוויה
עברו חודשיים ואני מתגעגע אלייך מאוד.
אני לא כזה טוב במילות פרידה, אז אתרכז בלומר לך תודה.
תודה שתמיד היית שותפה שלי לשטויות.
כשכולם הרגישו בוגרים מדי את הוכחת וחיזקת לי את הטענה שאפשר לעשות כיף – לא משנה הסיטואציה.
תודה שתמיד היית שם כשצריך, בין אם זה פיזית או סתם אוזן קשבת, כזאת שאפשר לשתף איתה הכול (ותמיד שפטת אותי, אבל קצת הייתי מחכה לזה).
תודה לך שכל מקום שהלכנו אליו היה הרפתקה אחת גדולה. בין אם זה לטייל ביחד בסיני, באמסטרדם או אפילו סתם ללכת לקניון ולקנות בגדים (שדרך אגב תודה שהארת את עיניי וצעקת עליי שכבר לא הולכים עם סקיני כי אנחנו לא ב 2015- ותתעורר על החיים שלך! הלו, תראה איך אתה נראה).
תודה לך שלא משנה לאן הלכת תמיד היית הדמות הראשית. אפילו כשביקרת אותי בעבודה ביום הולדת שלך, שאגב שם התראינו בפעם האחרונה, אנשים שעובדים איתי זיהו מהתמונות שרצו ברשתות ביום הנורא ההוא שאת החברה שלי שבאה לבר.
כי אי אפשר לשכוח דמות כמוך. אפילו להורים שלי נכנסת כל כך ללב מפעמים בודדות שיצא להם לדבר איתך.
אימא שלי עדיין מחכה לציור שהבטחת לה, כדי לתלות אותו בסלון.
תודה על זה שהיית בלתי נסבלת ומוציאה אותי ואת כולם מדעתנו. ועל כל הפעמים שחסמת אותי מכל פלטפורמה אפשרית.
אבל אי אפשר היה באמת לכעוס עלייך כי ״זאת עדן״ (לאף אחד לא היה מושג מה זה אומר).
תודה על כל הרגעים המצחיקים עד לרמה שהתחלת לנחור מרוב צחוק, ואז זה נהיה אפילו יותר מצחיק. אני מתגעגע לנחירות האלה.
תודה על המתנה שקנית לי מטורקיה, שדרך אגב אני עדיין מחכה לה. ובעיקר תודה עלייך ועל מי שהיית.
עדיין בשוק שאני מדבר עלייך בלשון עבר.
כל הזמן אמרנו שאנחנו חייבים להיות מפורסמים, ולהופיע בטלוויזיה.
אפילו רצינו ללכת ביחד למרוץ למיליון.
אז תדעי שלפני קצת יותר מחודש סוג של הצלחנו. הופענו בטלוויזיה והראו תמונות שלנו.
אבל בחיים לא דמיינתי שזאת תהיה הסיבה.
אני לא אסכם אותך, לא חושב שאי פעם אוכל באמת.
וגם כנראה שלא היית מתלהבת יותר מדי מהרעיון, כי ״מה נראה לך שאתה מסכם אותי יהומו״ כנראה הייתה התגובה שלך.
אז בקיצור – לא בקיצור, תודה לך על הכול!
אני אוהב אותך ומתגעגע אלייך בטירוף.
תמיד תישארי בשבילי ובשביל כולם – הדמות הראשית
אני לא כזה טוב במילות פרידה, אז אתרכז בלומר לך תודה.
תודה שתמיד היית שותפה שלי לשטויות.
כשכולם הרגישו בוגרים מדי את הוכחת וחיזקת לי את הטענה שאפשר לעשות כיף – לא משנה הסיטואציה.
תודה שתמיד היית שם כשצריך, בין אם זה פיזית או סתם אוזן קשבת, כזאת שאפשר לשתף איתה הכול (ותמיד שפטת אותי, אבל קצת הייתי מחכה לזה).
תודה לך שכל מקום שהלכנו אליו היה הרפתקה אחת גדולה. בין אם זה לטייל ביחד בסיני, באמסטרדם או אפילו סתם ללכת לקניון ולקנות בגדים (שדרך אגב תודה שהארת את עיניי וצעקת עליי שכבר לא הולכים עם סקיני כי אנחנו לא ב 2015- ותתעורר על החיים שלך! הלו, תראה איך אתה נראה).
תודה לך שלא משנה לאן הלכת תמיד היית הדמות הראשית. אפילו כשביקרת אותי בעבודה ביום הולדת שלך, שאגב שם התראינו בפעם האחרונה, אנשים שעובדים איתי זיהו מהתמונות שרצו ברשתות ביום הנורא ההוא שאת החברה שלי שבאה לבר.
כי אי אפשר לשכוח דמות כמוך. אפילו להורים שלי נכנסת כל כך ללב מפעמים בודדות שיצא להם לדבר איתך.
אימא שלי עדיין מחכה לציור שהבטחת לה, כדי לתלות אותו בסלון.
תודה על זה שהיית בלתי נסבלת ומוציאה אותי ואת כולם מדעתנו. ועל כל הפעמים שחסמת אותי מכל פלטפורמה אפשרית.
אבל אי אפשר היה באמת לכעוס עלייך כי ״זאת עדן״ (לאף אחד לא היה מושג מה זה אומר).
תודה על כל הרגעים המצחיקים עד לרמה שהתחלת לנחור מרוב צחוק, ואז זה נהיה אפילו יותר מצחיק. אני מתגעגע לנחירות האלה.
תודה על המתנה שקנית לי מטורקיה, שדרך אגב אני עדיין מחכה לה. ובעיקר תודה עלייך ועל מי שהיית.
עדיין בשוק שאני מדבר עלייך בלשון עבר.
כל הזמן אמרנו שאנחנו חייבים להיות מפורסמים, ולהופיע בטלוויזיה.
אפילו רצינו ללכת ביחד למרוץ למיליון.
אז תדעי שלפני קצת יותר מחודש סוג של הצלחנו. הופענו בטלוויזיה והראו תמונות שלנו.
אבל בחיים לא דמיינתי שזאת תהיה הסיבה.
אני לא אסכם אותך, לא חושב שאי פעם אוכל באמת.
וגם כנראה שלא היית מתלהבת יותר מדי מהרעיון, כי ״מה נראה לך שאתה מסכם אותי יהומו״ כנראה הייתה התגובה שלך.
אז בקיצור – לא בקיצור, תודה לך על הכול!
אני אוהב אותך ומתגעגע אלייך בטירוף.
תמיד תישארי בשבילי ובשביל כולם – הדמות הראשית
ירין, חבר של עדן
עדן שלי, את עדן הכרתי כשעברתי למרכז, ישר התאהבנו האחת בשנייה והפכנו לחבורה בלתי מנוצחת.
את עדן אי אפשר היה לפספס, יופי שלא ראיתי מימיי!
תלתלים זהובים, הילדה הכי יפה בעולם, עם הלב הכי ענק שיש.
תמיד נתנה לי תחושה שאני הכי יפה והכי טובה, וזה הזוי כי עוד כל כך הרבה אנשים אומרים את זה על עדן.
היא נתנה לכל אחד ואחת תחושה שהוא יכול להיות מה שבא לו ושבשבילה הוא הכי טוב.
אני מתגעגעת אלייך כל כך! מתגעגעת לימי שני הקבועים שלנו לראות “אופוריה”, מתגעגעת ללכת איתך ברוטשילד ולעצור כל עשר שניות כי את מכירה את כל העולם. אני מתגעגעת לישון איתך, לצחוק איתך, לקפה קר, להרצל 16 , לאדמונד, לגיליז, לכל השטויות שגררת אותי אליהן ובסוף הכי נהניתי בעולם, למסיבות ולחוויות.
איתך אין יום בלי להיקרע מצחוק עד שכואבת הבטן.
מתגעגעת לשקיעות איתך, לגלידה איתך, לסטייל הלא נגמר שלך, ובאמת שאת האדם היחיד שגרם לי ללכת לים, למרות שאת יודעת שאני שונאת. איתך זה היה אחרת, אני נשבעת!
מתגעגעת אפילו לזה שהיית רושמת אותי לסוכנות דוגמנות, והיו מתקשרים אליי באמצע היום והייתי ישר מבינה שזאת את. כל יום היית מפתיעה אותי בעבודה ועושה לי התקף לב, אבל זה הפרצוף שהכי רציתי לראות בעולם, והיית מוציאה אותי מהאטרף של העבודה ועושה לי צחוקים באמצע היום, ורק גורמת לי לרצות להמשיך להסתובב איתך, כי אני יודעת שתמיד יקרו בשעתיים עם עדן 20 דברים שחבל לפספס.
כי איתך היה קרנבל אחד גדול שלא נגמר. החברה הכי טובה שאפשר לבקש – נתינה, אהבה ושמחה שלא נגמרת, וחוויות מפה עד אינסוף.
אני רוצה להגיד לך גם תודה, עדן. תודה שעזרת לי להתמקם במרכז כשעברתי מאילת, ותודה שהכלת אותי והקשבת לי כשהייתי עצובה, ולא ויתרת לי ואמרת לי: “צאי החוצה, הולכים לסיבוב, נאכל גלידה עד שלא תהיי עצובה”. תודה שהכרת לי המון חברים חדשים, ולימדת אותי הרבה דברים. תודה שתמיד גרמת לי להרגיש כל כך בנוח בעיר חדשה עם כל כך הרבה אנשים חדשים, כי זאת פשוט היית את.
אני מתגעגעת אליך עד שכואב לי בעצמות, את הדבר הכי טוב שקרה לי בשנתיים האלה!
אני כל כך שמחה שיצא לי לחוות איתך את כל מה שחווינו, כי זה היה הכי כיף בעולם.
את חסרה לי עכשיו, ואני מקווה שמלמעלה את שומעת את המחשבות שלי ואת כל מה שעושים בשבילך ואיך מנציחים אותך, כי את הבן אדם הכי מדהים בעולם ומגיע לך הכול!
אני עוד לא מעכלת, ואולי גם לא אעכל, אבל יהיה בסדר.
אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך, ומקווה שאת ממשיכה לרקוד שם למעלה.
תנוחי על משכבך בשלום.
אני לא אשכח אותך בחיים שלי
את עדן אי אפשר היה לפספס, יופי שלא ראיתי מימיי!
תלתלים זהובים, הילדה הכי יפה בעולם, עם הלב הכי ענק שיש.
תמיד נתנה לי תחושה שאני הכי יפה והכי טובה, וזה הזוי כי עוד כל כך הרבה אנשים אומרים את זה על עדן.
היא נתנה לכל אחד ואחת תחושה שהוא יכול להיות מה שבא לו ושבשבילה הוא הכי טוב.
אני מתגעגעת אלייך כל כך! מתגעגעת לימי שני הקבועים שלנו לראות “אופוריה”, מתגעגעת ללכת איתך ברוטשילד ולעצור כל עשר שניות כי את מכירה את כל העולם. אני מתגעגעת לישון איתך, לצחוק איתך, לקפה קר, להרצל 16 , לאדמונד, לגיליז, לכל השטויות שגררת אותי אליהן ובסוף הכי נהניתי בעולם, למסיבות ולחוויות.
איתך אין יום בלי להיקרע מצחוק עד שכואבת הבטן.
מתגעגעת לשקיעות איתך, לגלידה איתך, לסטייל הלא נגמר שלך, ובאמת שאת האדם היחיד שגרם לי ללכת לים, למרות שאת יודעת שאני שונאת. איתך זה היה אחרת, אני נשבעת!
מתגעגעת אפילו לזה שהיית רושמת אותי לסוכנות דוגמנות, והיו מתקשרים אליי באמצע היום והייתי ישר מבינה שזאת את. כל יום היית מפתיעה אותי בעבודה ועושה לי התקף לב, אבל זה הפרצוף שהכי רציתי לראות בעולם, והיית מוציאה אותי מהאטרף של העבודה ועושה לי צחוקים באמצע היום, ורק גורמת לי לרצות להמשיך להסתובב איתך, כי אני יודעת שתמיד יקרו בשעתיים עם עדן 20 דברים שחבל לפספס.
כי איתך היה קרנבל אחד גדול שלא נגמר. החברה הכי טובה שאפשר לבקש – נתינה, אהבה ושמחה שלא נגמרת, וחוויות מפה עד אינסוף.
אני רוצה להגיד לך גם תודה, עדן. תודה שעזרת לי להתמקם במרכז כשעברתי מאילת, ותודה שהכלת אותי והקשבת לי כשהייתי עצובה, ולא ויתרת לי ואמרת לי: “צאי החוצה, הולכים לסיבוב, נאכל גלידה עד שלא תהיי עצובה”. תודה שהכרת לי המון חברים חדשים, ולימדת אותי הרבה דברים. תודה שתמיד גרמת לי להרגיש כל כך בנוח בעיר חדשה עם כל כך הרבה אנשים חדשים, כי זאת פשוט היית את.
אני מתגעגעת אליך עד שכואב לי בעצמות, את הדבר הכי טוב שקרה לי בשנתיים האלה!
אני כל כך שמחה שיצא לי לחוות איתך את כל מה שחווינו, כי זה היה הכי כיף בעולם.
את חסרה לי עכשיו, ואני מקווה שמלמעלה את שומעת את המחשבות שלי ואת כל מה שעושים בשבילך ואיך מנציחים אותך, כי את הבן אדם הכי מדהים בעולם ומגיע לך הכול!
אני עוד לא מעכלת, ואולי גם לא אעכל, אבל יהיה בסדר.
אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך, ומקווה שאת ממשיכה לרקוד שם למעלה.
תנוחי על משכבך בשלום.
אני לא אשכח אותך בחיים שלי
עדי, חברה של עדן
עדנה, החברה הכי טובה שלי –
זו שהיא בדיוק כמוני אבל גם ההפך ממני...
חברות שלא הייתה לי מעולם, ולפני שהגעת חלמתי על אחת כזאת...
היית איתי בכול.
הימים שלי התחילו ב”בוקר טוב” ממך, ונגמרו בשיחת וידאו מצחיקה.
את היית בשבילי חברה הכי טובה, אחות, ידעת מה להגיד תמיד והארת את החיים בצורה הכי טובה ומיוחדת. הכנסת לחיי אור ושמחה וצחוקים וריכולים.
אבל לפני שלושה ימים החושך בלב הגיע, הכאב בחזה היה חזק יותר מכל כאב אחר...
סליחה שלא היה לי מה לעשות, למרות שביום ההולדת שלך הבטחתי לך שאהיה בשבילך תמיד...
תודה שהיית חלק בלתי נפרד מחיי.
תודה על חברות אמת, כזאת שיש רק בסרטים.
תודה על כל צחוק, חיוך, חיבוק ונשיקה.
תודה על זה שהיית חברה שלי.
אני אהיה לצידך בלב.
תבואי לבקר אותי בחלום, אני מחכה לך!
אני אוהבת אותך ותמיד אוהב.
זו שהיא בדיוק כמוני אבל גם ההפך ממני...
חברות שלא הייתה לי מעולם, ולפני שהגעת חלמתי על אחת כזאת...
היית איתי בכול.
הימים שלי התחילו ב”בוקר טוב” ממך, ונגמרו בשיחת וידאו מצחיקה.
את היית בשבילי חברה הכי טובה, אחות, ידעת מה להגיד תמיד והארת את החיים בצורה הכי טובה ומיוחדת. הכנסת לחיי אור ושמחה וצחוקים וריכולים.
אבל לפני שלושה ימים החושך בלב הגיע, הכאב בחזה היה חזק יותר מכל כאב אחר...
סליחה שלא היה לי מה לעשות, למרות שביום ההולדת שלך הבטחתי לך שאהיה בשבילך תמיד...
תודה שהיית חלק בלתי נפרד מחיי.
תודה על חברות אמת, כזאת שיש רק בסרטים.
תודה על כל צחוק, חיוך, חיבוק ונשיקה.
תודה על זה שהיית חברה שלי.
אני אהיה לצידך בלב.
תבואי לבקר אותי בחלום, אני מחכה לך!
אני אוהבת אותך ותמיד אוהב.
תבל, חברה של עדן
עדן שלי,
ב 6/10 כשרשמתי לך בוואטסאפ ב 19:57 “האוכל מוכן”, הגעת בדיוק ב 20:00 , מה שלא אופייני לך בדרך כלל.
אחרי הקידוש, את ואריאל הלכתם לנוח בחדר, נרדמתם.
אבא ואני קיווינו שלא תקומו ושתישנו עד הבוקר. בדיוק בשעה 3:00 , כשאני ואבא הלכנו למיטה, את כבר היית מוכנה לצאת למסיבה הארורה הזאת.
גם אחרי 20 דקות, כשחזרת וביקשת מרועי את המפתחות של האוטו שלי, לקחת את הכיסאות וסימסת לו תודה ושיבחר לאיזה סרט תלכו מחר ביחד. אבל אז, בשעה 7:20 בבוקר כתבת לי שאת בממ”ד )מיגונית( ושאת מוגנת מהטילים, אבל זעקת לעזרה ושלחת מיקום, אמרת שיש חדירת מחבלים ואחר כך אמרת שיורים עליכם. שלחת לי הקלטה מצמררת של יריות, שנפתחה רק כחודשיים אחרי, ובמקרה. כי לא הייתה לך קליטה.
עדנה, באמת לא האמנתי שזה קורה לנו. אפילו אמרתי לאבא: זה לא קורה לנו! ואבא רק אמר שהוא לא רוצה להיות בקטגוריה הזאת של ההורים השכולים. הצטרפנו למשפחה שלא בחרנו. משפחת השכול. והנה אנחנו כאן.
מה זה קשור אלינו? אנחנו? אנחנו משפחה נורמטיבית עם הכי הרבה שמחה, אושר וצחוקים שאין לאף משפחה!
אנחנו היינו המודל לחיקוי של כולם.
אוף אוף אוף! זה מה שעובר לי כל שנייה בראש. למה?
למה אנחנו? אני כועסת, אני כועסת על כולם. אני כועסת, כי כל זה היה צריך להיגמר אחרת. אני כועסת כי לך, עדן, הגיע עולם ומלואו. ולך הגיע הכול. אבל רצחו לי אותך.
אוף! אני גם כועסת, כי אני כל כך מתגעגעת אלייך. וכי אנחנו לא נחזור להיות המשפחה שהיינו. הבית שקט עכשיו. גם כשדודה מיכל מגיעה, בכל יום מה 7/10 , וכל המשפחה דואגת שלא נהיה לבד, ומגיעים גם החברים שלך, שמפתיעים כל פעם מחדש, אבל יש אבל. יש אבל גדול, כי בסוף את כל כך חסרה לנו, שאנחנו לבד תמיד.
איך עדן שרק רצית לעשות טוב בעולם, ורק רצית לחיות את החיים הטובים just living my best life נרצחת, רק בגלל שאת יהודייה? ובגלל הקיום של מדינת ישראל?
עדן שלי, את כבר לא תחזרי אלינו, לא תגשימי את החלומות שלך, לא תתחתני, ולא תביאי ילדים לעולם.
אבל ויש אבל, אני? אני אעשה זאת בשבילך. אני חייבת לך את זה. כי ברגע שהיית צריכה אותי, לא הייתי שם בשבילך, להציל אותך, אף אחד לא היה, גם לא המדינה ולא הצבא ולא המשטרה.
אז אני אצעק את שמך, בכל העולם, שידעו מי זאת עדן בן רובי, ומה היא הייתה שווה!
עדנה, עלייך אני לא כועסת, אני רק מתפללת שאת במקום הכי טוב עכשיו. השארת לי חור ענק בלב ששייך רק לך.
אני כל כך מתגעגעת אלייך!
ואבא? אבא בינתיים מצחיק אותי, דואג לי, והכי מבין אותי.
הוא הפסיכולוג הכי טוב שיכולתי לבקש. אבל עדן, בפנים הוא קרוע, הוא מתגעגע אלייך, את חסרה לו. רואים עליו בעיניים. 220 יום עברו.
לפני פחות מחודש חלמתי אותך. חזרת הביתה. אוף, כמה מאושרת הייתי, שכל הסבל הזה הוא סתם חלום בלהות, ואמרתי לכולם שאת עוד תחזרי, ותגידי לנו: “מה נראה לכם? מה נראה לך אימא, שאני לא אחזור?” וצחקת כשסיפרתי לך שאבא ואני לוקחים ציפרלקס. והיית מאושרת על הגלריה שלך בניו יורק.
איך השפעת על כל כך הרבה חברים? את מיוחדת יפה שלי, את פשוט נדירה. לא מהסוג שלנו, את פשוט זן אחר. דרך העיניים שלך, שמדברות המון להרבה אנשים, גם לכאלו שלא הכירו את עדן בן רובי.
אני מאמינה שאת פה איתנו, את שולחת לנו סימנים. אבל עדן – אני צריכה אותך פה תמיד. אוף!
אי אפשר לחיות בלעדייך.
את תמיד מכווינה אותי, ויש לי הרבה שאלות.
אין לי תשובות. תכווני אותי!
שומעת? אני לא מבינה איך העולם עובד.
יש מצב שאת מפעילה את הכול? ודואגת לדברים להסתדר? איך דאגת לכל החברים הרווקים שלך? אבל לכולם דאגת, דאגת לבני ולבנות הזוג. איך? ולהתאהב כל כך מהר? ומה עשית לרועי? איך הפך מילד בית-מחשב לגבר שרק רוצה לבלות, עם חברים וחדר כושר?
בינתיים, אני מצליחה להבין את התופעה הזאת שאנשים מתאהבים במתים. את הפכת למלאך שלי, ואני פה להנציח אותך.
אז מהרשימה שהשארת לי במחברת שלך, על הגלריה בניו יורק אפשר לסמן וי, וגם על גלריות בארץ, סווטשירטים, הנצחה בים, והנצחה במדיה בכל מקום אפשרי.
אנחנו נמשיך ונצעק את שמך בכל העולם!
גן העדן של השמש – זה בשבילך!
אני רוצה להגיד תודה. מה שלא אופייני לי בזמן האחרון, כי הכול מותר.
אז תודה לכולכם על החיבוק והנתינה האינסופית.
אימא שרופה עלייך. אימא לא מספידה את הבת שלה.
זה נגד חוקי הטבע. מתגעגעת, ותדעי שכרגע לחיות בלעדייך זה סבל שאי אפשר לתאר אותו במילים, אז תישארי קרוב ילדה שלי מחכה לך שוב בחלום!
ב 6/10 כשרשמתי לך בוואטסאפ ב 19:57 “האוכל מוכן”, הגעת בדיוק ב 20:00 , מה שלא אופייני לך בדרך כלל.
אחרי הקידוש, את ואריאל הלכתם לנוח בחדר, נרדמתם.
אבא ואני קיווינו שלא תקומו ושתישנו עד הבוקר. בדיוק בשעה 3:00 , כשאני ואבא הלכנו למיטה, את כבר היית מוכנה לצאת למסיבה הארורה הזאת.
גם אחרי 20 דקות, כשחזרת וביקשת מרועי את המפתחות של האוטו שלי, לקחת את הכיסאות וסימסת לו תודה ושיבחר לאיזה סרט תלכו מחר ביחד. אבל אז, בשעה 7:20 בבוקר כתבת לי שאת בממ”ד )מיגונית( ושאת מוגנת מהטילים, אבל זעקת לעזרה ושלחת מיקום, אמרת שיש חדירת מחבלים ואחר כך אמרת שיורים עליכם. שלחת לי הקלטה מצמררת של יריות, שנפתחה רק כחודשיים אחרי, ובמקרה. כי לא הייתה לך קליטה.
עדנה, באמת לא האמנתי שזה קורה לנו. אפילו אמרתי לאבא: זה לא קורה לנו! ואבא רק אמר שהוא לא רוצה להיות בקטגוריה הזאת של ההורים השכולים. הצטרפנו למשפחה שלא בחרנו. משפחת השכול. והנה אנחנו כאן.
מה זה קשור אלינו? אנחנו? אנחנו משפחה נורמטיבית עם הכי הרבה שמחה, אושר וצחוקים שאין לאף משפחה!
אנחנו היינו המודל לחיקוי של כולם.
אוף אוף אוף! זה מה שעובר לי כל שנייה בראש. למה?
למה אנחנו? אני כועסת, אני כועסת על כולם. אני כועסת, כי כל זה היה צריך להיגמר אחרת. אני כועסת כי לך, עדן, הגיע עולם ומלואו. ולך הגיע הכול. אבל רצחו לי אותך.
אוף! אני גם כועסת, כי אני כל כך מתגעגעת אלייך. וכי אנחנו לא נחזור להיות המשפחה שהיינו. הבית שקט עכשיו. גם כשדודה מיכל מגיעה, בכל יום מה 7/10 , וכל המשפחה דואגת שלא נהיה לבד, ומגיעים גם החברים שלך, שמפתיעים כל פעם מחדש, אבל יש אבל. יש אבל גדול, כי בסוף את כל כך חסרה לנו, שאנחנו לבד תמיד.
איך עדן שרק רצית לעשות טוב בעולם, ורק רצית לחיות את החיים הטובים just living my best life נרצחת, רק בגלל שאת יהודייה? ובגלל הקיום של מדינת ישראל?
עדן שלי, את כבר לא תחזרי אלינו, לא תגשימי את החלומות שלך, לא תתחתני, ולא תביאי ילדים לעולם.
אבל ויש אבל, אני? אני אעשה זאת בשבילך. אני חייבת לך את זה. כי ברגע שהיית צריכה אותי, לא הייתי שם בשבילך, להציל אותך, אף אחד לא היה, גם לא המדינה ולא הצבא ולא המשטרה.
אז אני אצעק את שמך, בכל העולם, שידעו מי זאת עדן בן רובי, ומה היא הייתה שווה!
עדנה, עלייך אני לא כועסת, אני רק מתפללת שאת במקום הכי טוב עכשיו. השארת לי חור ענק בלב ששייך רק לך.
אני כל כך מתגעגעת אלייך!
ואבא? אבא בינתיים מצחיק אותי, דואג לי, והכי מבין אותי.
הוא הפסיכולוג הכי טוב שיכולתי לבקש. אבל עדן, בפנים הוא קרוע, הוא מתגעגע אלייך, את חסרה לו. רואים עליו בעיניים. 220 יום עברו.
לפני פחות מחודש חלמתי אותך. חזרת הביתה. אוף, כמה מאושרת הייתי, שכל הסבל הזה הוא סתם חלום בלהות, ואמרתי לכולם שאת עוד תחזרי, ותגידי לנו: “מה נראה לכם? מה נראה לך אימא, שאני לא אחזור?” וצחקת כשסיפרתי לך שאבא ואני לוקחים ציפרלקס. והיית מאושרת על הגלריה שלך בניו יורק.
איך השפעת על כל כך הרבה חברים? את מיוחדת יפה שלי, את פשוט נדירה. לא מהסוג שלנו, את פשוט זן אחר. דרך העיניים שלך, שמדברות המון להרבה אנשים, גם לכאלו שלא הכירו את עדן בן רובי.
אני מאמינה שאת פה איתנו, את שולחת לנו סימנים. אבל עדן – אני צריכה אותך פה תמיד. אוף!
אי אפשר לחיות בלעדייך.
את תמיד מכווינה אותי, ויש לי הרבה שאלות.
אין לי תשובות. תכווני אותי!
שומעת? אני לא מבינה איך העולם עובד.
יש מצב שאת מפעילה את הכול? ודואגת לדברים להסתדר? איך דאגת לכל החברים הרווקים שלך? אבל לכולם דאגת, דאגת לבני ולבנות הזוג. איך? ולהתאהב כל כך מהר? ומה עשית לרועי? איך הפך מילד בית-מחשב לגבר שרק רוצה לבלות, עם חברים וחדר כושר?
בינתיים, אני מצליחה להבין את התופעה הזאת שאנשים מתאהבים במתים. את הפכת למלאך שלי, ואני פה להנציח אותך.
אז מהרשימה שהשארת לי במחברת שלך, על הגלריה בניו יורק אפשר לסמן וי, וגם על גלריות בארץ, סווטשירטים, הנצחה בים, והנצחה במדיה בכל מקום אפשרי.
אנחנו נמשיך ונצעק את שמך בכל העולם!
גן העדן של השמש – זה בשבילך!
אני רוצה להגיד תודה. מה שלא אופייני לי בזמן האחרון, כי הכול מותר.
אז תודה לכולכם על החיבוק והנתינה האינסופית.
אימא שרופה עלייך. אימא לא מספידה את הבת שלה.
זה נגד חוקי הטבע. מתגעגעת, ותדעי שכרגע לחיות בלעדייך זה סבל שאי אפשר לתאר אותו במילים, אז תישארי קרוב ילדה שלי מחכה לך שוב בחלום!
מירב, אמא של עדן
יום הזיכרון, מאי 2024