האם מירב ממשיכה ומספרת: “עדן ואני עבדנו גם ביום שישי. בערב עדן הזמינה את אריאל, החבר שלה שהכירה בהודו, לארוחת שישי המשפחתית. עדן ואריאל הלכו לישון כי היו עייפים, ודיברו על כך שהם מתכננים לנסוע למסיבה, אך לא סיפרו היכן מתקיימת המסיבה. בינתיים אני ועוזי הלכנו לאכול גלידה, קיווינו שעדן ואריאל יישנו עד הבוקר ולא ילכו למסיבה. אך הם התעוררו בשעה 3:00 לפנות בוקר, וחזרו הביתה כמה פעמים כי שכחו להעביר את הכיסאות מהאוטו שלי לשלהם. האח רועי הוריד לה את המפתחות של האוטו שלי ועדן אמרה לו שיזמין לו ולה כרטיסים לסרט בקולנוע והם ילכו למחרת. עדן ואריאל הגיעו למסיבה בשעה 4:30 . עדן ניסתה להתקשר אלינו בשעה 6:30 בבוקר, אך לא שמענו את הצלצול”.

בשבת לפנות בוקר, יום האסון, סבתא ורדה צלצלה לעדן בטעות, ושוחחה איתה בעת שהייתה במסיבה. עדן הייתה בקשר טלפוני עם סבתא ורדה, עם הדוד ליאור, עם בת הדודה מאיה ועם חברים רבים. בשעה 6:20 , כשהחל ירי הטילים, הם היו בין הראשונים שעזבו את המסיבה, אך נתקעו בפקק ועצרו בבארי במיגונית.