עדן בת משפחה
עדן הייתה המרכז והדבק של המשפחה הגרעינית והמורחבת. היא שמרה על קשר קרוב וצמוד עם כולם, והייתה אהובה מאוד. עדן התעניינה בכולם וגילתה כלפיהם חום ואכפתיות רבה.
“פצצת אנרגיה” – כך כינו את עדן, וסיפרו שמצב רוחה היה משפיע מייד על סביבתה, שהרגישו תמיד באווירה אם היא נמצאת או נעדרת, ושאי אפשר היה להתעלם מנוכחותה הממגנטת.
“היו לנו המון טיולים משותפים, ארוחות משפחתיות, שיחות נפש, וקשר חזק עם כל החברים של עדן”, מספרים הוריה של עדן מירב ועוזי. כל אירוע היה הפקה ענקית ומושקעת וכולנו, כל המשפחה המורחבת, היינו חייבים להשתתף. עדן נהגה להפתיע אותנו עם כל מיני אורחים בבית, וכל הזמן הבית היה מלא חברים.
אבא עוזי מתקשה לדבר על עדן בלשון עבר ולהשלים עם מותה.
”ביני לבין עדן היה קשר מיוחד מאוד. היא נהגה לצחוק מן השטויות שעשיתי ולבוא איתי לעבודה, ונהגנו לעשות יחד מעשי קונדס.
עדן מזכירה אותי כילד. היא ילדה של פעם, עם כבוד להורים. חינכתי אותה לפתיחות, והיא ידעה שתמיד אהיה שם בשבילה וכמובן גם בשביל אחיה רועי.
היו דברים שלא אהבתי כמו הנזם שלה, או העגילים בכל מקום, אבל קיבלתי זאת. היא הייתה יפיפייה בכל מצב וצורה. היינו בקשר כל הזמן. כשהייתי מתעצבן עליה ועל אחיה הייתי מאיים עליהם ’אני אוציא לכם את ההילטון מהחדר’, אבל מעולם לא עשיתי זאת. בכלל לא נתתי עונשים. לא היה צורך”.
“עדן הייתה גוררת ודוחפת אותי לעשות ולבלות, מקימה אותי מהישיבה מול המחשב ומוציאה אותי מהבית”, מספר האח רועי.
”שמחתי לשתף פעולה ואפילו נהניתי לשרת אותה כשביקשה, כי תמיד עשתה זאת בחיוך שאי אפשר לסרב לו”.”
סבתא ורדה כץ הייתה בת 43 בלבד כשעדן נולדה.
”טיפלתי בעדן כ-4 שנים, כך שהייתי עבורה כמו אימא שנייה. נהגנו לשבת בבתי קפה לשיחות ייעוץ והתלבטות. כל בן זוג חדש של עדן היה עובר אודישן אצלי.
אני חשה גאווה גדולה שהוכנסתי לקבוצת הוואטסאפ ’במקום תפוצה’ שיצרה עדן עבור קבוצת החברים שלה.
כיום אני מעבירה הרצאות לזכרה של עדן בנושא ’סבתא שכולה, כואבת וגאה’”.
“לעדן ולי יש קווי דמיון באופי, והיינו משתפות פעולה במעשי קונדס”, מספרת הדודה מיכל כץ. ”היה בין עדן וביני חיבור עמוק בלב. כשהייתי סטודנטית שמרתי על עדן כל יום שלישי. בזכות הניסיון הרב שלי בהוראה לימדתי אותה לקראת מבחנים, והיא הוכיחה יכולות למידה וריכוז גבוהות מאוד”.
עדן הייתה רבה ומתווכחת לא מעט עם הדוד ניר (בעלה של מיכל).
“הייתי מנסה ’להוריד לה’ ולומר לה שלא תצליח, אבל עדן דאגה תמיד להוכיח לי שאני טועה.
למרות הוויכוחים אהבה מאוד להצטרף אליי לטיולים, בעיקר השכם בבוקר לראות את הזריחה. עדן הייתה בקשר טוב גם עם ההורים שלי והתייחסה אליהם כמו אל סבתא וסבא”.
“הערצתי את עדן, ועשיתי כל מה שעדן אמרה לי”, משתפת מאיה, בתם של מיכל וניר.
”נהגנו לריב על בגדים ששאלנו אחת מהשנייה. שנים רבות היינו הבנות היחידות במשפחה המורחבת. ניסינו להיות חברות, אך זה הצליח בעיקר בשנים האחרונות, כשהתבגרנו. בילינו כל קיץ יחד במחנה בסלוניקי. עדן הייתה מלמדת אותי ואת אחי איתמר ריקודים ומלבישה ומאפרת אותנו, כדי שנופיע בפני המשפחה”.
“הייתי בן 14 כשעדן נולדה, ולכן גדלנו כאחים וכחברים”, מספר הדוד ליאור אסיה.
”בפניי חשפה עדן את החלק הפנימי שלה: הרציני, השברירי, הרגיש. חלקנו הרבה מאוד התלבטויות יחד עם חיבור חזק למוזיקה ששנינו אהבנו. לעדן היה ידע עצום במוזיקה, והיא אהבה בעיקר מוזיקה שחורה.
בתקופה האחרונה לחייה הקשר בינינו התהדק, בשל קווי הדמיון הרבים. הרגשתי והבנתי את הראש שלה, והיא ידעה זאת. עדן עזרה לי להתעודד במצבים קשים”.
“ילדתי את בני ששמו בן יום לפני שעדן נולדה”, מספרת הדודה סיגל פרידמן.
”גרנו בשכנות, כך שעדן ובן גדלו ביחד. עדן הייתה בקשר טוב גם עם בתי בר. היא הייתה מצחיקה, נתנה לכולנו הרגשה טובה ואהבה לעזור.
ראיתי את עדן שבועיים לפני האסון בקניון הבאר, והייתה זו מעין פרידה ממנה”.
עדן נולדה לאחר שלי היו כבר שלושה תינוקות, על כן אני זו שעשתה לה את האמבטיה הראשונה”, מתארת הדודה חנה (אנה) קדמי.
”כשעדן גדלה, הקשר בינינו התהדק. עדן תמיד ידעה לתת את תשומת הלב המיוחדת לכל אחד. ביום ההולדת ה-50 של בעלי היא רצה בין החנויות לקנות ספר מיוחד שהתאים לו – ספר של חב”ד ויין. אני ספורטאית, לכן לי ולעדן היו הרבה חוויות של עמידות ראש, תרגילי יוגה.
במסיבת יום ההולדת האחרונה של עדן היא השוויצה בשרירים שלי, ואמרה שגם לה יהיו כאלה בקרוב”.
“עדן לא נתנה לי מעולם תחושה של דודה”, מספרת הדודה אתי פלח.
”אני זוכרת בעיקר את היחס של עדן אלינו כשבאנו לבקר בארץ מאריזונה. היה זה לאחר למעלה מ-20 שנה שלא היינו בארץ, ועדן ארגנה עבורנו נחיתה רכה. היא קיבלה אותנו בצורה יפה, ופינתה לנו את חדרה.
במהלך חודש אחד שבו שהינו בארץ עדן דאגה להכיר לנו את ישראל ולצמצם את כל הפערים שהיו לנו – היא לקחה אותנו למקומות אטרקטיביים, והפגישה אותנו עם המון אנשים מכל הגילאים.
בפעם הבאה שהגענו לביקור, עדן קיצרה במיוחד את הטיול שלה במזרח כדי לפגוש אותנו. אי אפשר היה לסרב לעדן, היא הכריחה אותי לתרגל יוגה בים ב-6 בבוקר.
בתי מאיה העריצה את עדן, שהייתה עבורה מקור השראה. בזכות עדן, מאיה רצתה לחזור לחיות בארץ, אבל בשל הירצחה של עדן הרעיון נגדע”.
