עדן על מדים
במרץ 2018 עדן סיימה טירונות בבסיס הטכני של חיל האוויר ונשלחה לשרת באוגדה, בתפקיד שבו אמורה הייתה להיות סגורה בחדר עם מחשב.
עדן החליטה להיאבק כדי להיות קרבית, וביקשה לשרת בקרקל. בצבא אישרו לה דחיית שירות של שלושה חודשים. במהלך הדח”ש עדן נסעה עם דור, החבר שלה באותה עת, לתאילנד.
עם סיום הדח”ש, על סף העלייה לאוטובוס להכשרה לקרקל, עדן נתקפה בהלה ולא עלתה.
לאור כישוריה, היא שובצה לתפקיד מעצבת גרפית בבסיס פתוח של חיל האוויר בצריפין.
עדן אהבה את התפקיד, יצרה בכל יום עיצובים רבים, תפרה לחיילים מסכות נגד הקורונה ונרתיקים לדסקיות. עדן קודמה למפקדת, ואף זכתה לתעודת הצטיינות כסמלת.
במהלך השירות הצבאי עדן המשיכה ליצור גם מחוץ לצבא – ציירה הרבה ציורים, על קנבסים ועל חומרים נוספים.
רנ”ג ורד יונס, המפקדת של עדן בשירות, מספרת:
“עדן הייתה אדם נדיר, חברותית מאוד, אין אדם בבסיס שלא הכיר אותה. היא התחברה לכולם, והייתה ראשונה להתנדב לכל משימה, למשל ללוות עם נשק משאיות של ציוד. “ראש גדול”. עדן ציירה את דגל ישראל במסגרת פרויקט למען ילדים עם צרכים מיוחדים ועל קיר ביחידה ציירה את סמל היחידה.
כטכנאית של צב”ה, היא עסקה בייצור ובתפירה של פריטי ציוד של צוות אוויר, פריטי טיסה. היא הייתה אחראית גם על אחזקה שוטפת של הציוד.
עדן הייתה חיילת משקיענית, עשתה הכול על הצד הטוב ביותר, תמיד עם ראש על הכתפיים. היא הייתה דמות שהשאירה זיכרונות וגעגועים. הייתי בקשר אימהי איתה, עדן הייתה כמו בתי. אני 32 שנים מפקדת ומעולם לא הייתה לי חיילת כזו. נשארנו בקשר גם אחרי שהשתחררה.”
